@ Shim

## סדרה של כיבושים פרטיים בעבר הירדן בימי משה אחרי שמשה משמיד את סיחון ועוג, השטחים שהיו בשליטתם בעבר הירדן המזרחי נופלים בפני בני ישראל להשתלט עליהם וליישב אותם. ואכן היו כאלה שיצאו למבצעי כיבוש על דעת ובכוחות עצמם (במדבר לב:לט): > וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת־הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר־בָּהּ׃ משפחה בודדת משתלטת על שטח ומטפלת באוכלוסיה המקומית ללא תמיכה של שלטון מרכזי כלשהו. מתברר שפעולה זאת היתה בהסכמת משה והוא אכן מאשרר אותה באופן מיידי(שם לב:מ): >וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת־הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ׃ יאיר בן מנשה אולי קיבל השראה ממכיר והוא יוצא לכבוש לעצמו שטחי מרעה ומחנות לגידול צאן (שם לב:מא): > וְיָאִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת־חַוֺּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֺּת יָאִיר׃ באותו פרק זמן גם אצל נבח בוער הרצון לחיות כישות ריבונית עצמאית וכנראה הדרך לעשות זאת היא על ידי יציאה לכיבוש שטחים באופן פרטי ולקחת עליהם בעלות. לא נראה שהוא ביקש את הרשות של מישהו (שם לב:מב): >וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת־קְנָת וְאֶת־בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ׃ ככה שטיינזלץ מתאר את נבח: > *נֹבַח, שלא ידוע מי הוא, אך מן הסתם **היה אדם הרפתקן שהעדיף להיות רועה צאן במזרח הפרוע** ולא להתגורר כחקלאי בארץ כנען, ועל כן הצטרף לחצי שבט מנשה*  ## כיבושי יהושע נועדו להכין תשתית לכיבושים פרטיים יהושע א -יב מתאר את מלחמותיו יחד עם ולמען כלל האומה. עד כדי כך שיהושע יא:כג אומר: > וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ **אֶת־כׇּל־הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל־מֹשֶׁה** וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה׃ אבל ביג:א הוא אומר: > וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים **וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה־מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ׃** אז אם יהושע לקח "את כל הארץ" אז איך "והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה"? הרלב"ג (יא:ג) מסביר: > *והנה נזכר אחר זה כי כבר נשאר הרבה עדיין מן הארץ לרשתה אלא **שעכ"ז כבר חלקה להם יהושע בנחלה לישראל לשבטיהם** כמו שזכר אחר זה, וזכר עם זה שהארץ שקטה ממלחמה כי לא היו נלחמים עם ישראל ולא ישראל עמם ואף על פי שכבר נשאר הרבה מן הארץ לרשתה,* חלוקת הארץ לנחלות שבטיות היתה בעצם חלוקת גזרות בהן כל שבט ישלים את העבודה באופן עצמאי. וכיבושי יהושע היו הכנת מצב בו יש לשבטים נקודת התחלה מצויינת להשלים כיבושים.  ### כיבוש חברון על ידי כלב בן יפונה החל מפרק יג, מתוארת חלוקת הנחלות לכל שבט ושבט. במעמד זה, כלב בן יפונה מבקש מיהושע את הזכויות לחברון - הזכות לפעול באופן עצמאי ולקחת את העיר כנחלה (יהושע יד:יב): > וְעַתָּה **תְּנָה־לִּי אֶת־הָהָר הַזֶּה** אֲשֶׁר־דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה־שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי־עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת **אוּלַי ה' אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'**: אין כאן בקשה מיהושע להקצות לו כוח צבאי כלל-ישראלי למשימת כיבוש העיר, אלא רק הרשות לפעול באופן עצמאי ולקבל את העיר. יהושע נענה לבקשה: > וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת־חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה׃ אנחנו עוד נראה שיהושע אכן מאיץ בשאר השבטים לנהוג באופן דומה, אך הם פחות נענים למשימה. ואכן כלב מבצע פעולה צבאית כאדם פרטי (טו:יד): > וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת־שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת־שֵׁשַׁי וְאֶת־אֲחִימַן וְאֶת־תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק׃ ### כלב ממשיך לכיבוש נוסף ללא נטילת רשות מיהושע מיד לאחר מכן כלב ממשיך במסע הכיבושים הפרטי שלו: > וַיַּעַל מִשָּׁם אֶל־יֹשְׁבֵי דְּבִר וְשֵׁם־דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת־סֵפֶר׃ וכאן, כלב מגלה יכולת אופרטיבית גבוהה - הוא מוציא מכרז בַּמָּקום לכיבוש העיר שמושך אליו את אחד הכישרונות הגדולים של אותו הדור שמבצע את המשימה בהצלחה (יהושע טו:טו): > וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר־יַכֶּה אֶת־קִרְיַת־סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת־עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה׃ וַיִּלְכְּדָהּ עׇתְנִיאֵל בֶּן־קְנַז אֲחִי כָלֵב וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה׃  ### ביקורת יהושע על העדר יוזמה פרטית של שבטים להשלים כיבושים אמנם יהושע הכין תשתית להשתלטות ישראלית על כל ארץ כנען, אבל לא כל השבטים היה ביכולתם או היה ברצונם להשלים אותה (יהושע יז:יב): > וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת־הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת׃ אולי הכנענים יושבי העמקים היו כוח צבאי יותר רציני מיושבי הר חברון וסביבותיה. אולי לא הוגן שיצא הגורל לשבטים עם צרכים גדולים במיוחד לנחלות בהן יש קושי בהתמודדות עם אוכלוסיה מקומית עם יתרון צבאי משמעותי: > וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף לֹא־יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר וְרֶכֶב בַּרְזֶל בְּכׇל־הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ־הָעֵמֶק לַאֲשֶׁר בְּבֵית־שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל׃ יהושע בכל זאת מתעקש שהם לא יוותרו על השטחים הנ"ל וכי בשלב כלשהו יהיה ביכולתם להשלים את ההשתלטות על נחלתם (שם יז:יח): > כִּי הַר יִהְיֶה־לָּךְ כִּי־יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו **כִּי־תוֹרִישׁ אֶת־הַכְּנַעֲנִי כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא**׃ רש"י במקום מסביר: > כִּי חָזָק הוּא. *וְאַתָּה יֵשׁ בְּךָ הַיְכוֹלֶת וְתּוֹרִישֶׁנּוּ* וזה תמצית הביקורת של יהושע (שםיח:ג): > וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל **עַד־אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם** : וסיכום העניין הוא שעדיין יש עבודת כיבוש , והיא מוטלת על כל שבט ושבט, ולא על כח צבאי לאומי. ויש בידם להצליח (שם כג:ד-ה): > רְאוּ **הִפַּלְתִּי לָכֶם אֶת־הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵיכֶם** מִן־הַיַּרְדֵּן וְכׇל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ׃ וַה' אֱ-לֹהֵיכֶם **הוּא יֶהְדֳּפֵם מִפְּנֵיכֶם וְהוֹרִישׁ אֹתָם מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת־אַרְצָם** כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם לָכֶם׃ רש"י במקום מסביר: > רְאוּ הִפַּלְתִּי לָכֶם. *בְּגוֹרָל לְנַחֲלָה*  ## מלחמת דבורה וברק היתה וולונטרית אז אחרי מות יהושע נשארו חלקים רבים מהארץ שמהם לא גורשו הכנעני והשלטון הישראלי בהם היה רופף אם בכלל. בימי דבורה הוחלט לבצע מהלך שישנה את המציאות הגאו-פוליטית באזור, אך באופן מצומצם על ידי שני שבטים בלבד, ללא גיוס של כלל האומה. (שופטים ד:ו): > וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן־אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה  יְהֹוָה אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל לֵךְ **וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן׃**׃ אבל בפועל דבורה מזכירה שבטים נוספים לשבח - שבטים שנראה שהצטרפו למלחמה לצידם של דבורה וברק (שם ה:יד): > מִנִּי **אֶפְרַיִם** שׇׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק אַחֲרֶיךָ **בִנְיָמִין** בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי **מָכִיר** יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר׃ וְשָׂרַי **בְּיִשָּׂשכָר** עִם־דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי־לֵב׃ לעומתם היו שבטים ומשפחות שנמנעו מלהשתתף ודבורה מזכירה אותם בשמותם (שם ה:טו): > לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים **לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן** גְּדוֹלִים חִקְרֵי־לֵב׃ **גִּלְעָד** בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן **וְדָן** לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת **אָשֵׁר** יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן׃ אך הביקורת היא לא חריפה במיוחד ומבטאת אולי אכזבה יותר מכל דבר אחר, דבר שמובן אם המלחמה הזאת היתה על בסיס מתנדבים משבטים אחרים. ## בני דן מרחיקים לצפון תמצית המעשה של בני דן מובא כבר ביהושע (יט:מז): > וַיֵּצֵא גְבוּל־בְּנֵי־דָן מֵהֶם **וַיַּעֲלוּ בְנֵי־דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם־לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ  וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי־חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ** וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם׃ עיקר תיאור המעשה הוא בשופטים, וכדאי לציין את הרקע (יח:א-ב): > בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל **וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ־לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת** כִּי לֹא־נָפְלָה לּוֹ עַד־הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה׃ מסתבר שכל שבט אחראי לכבוש לעצמו את נחלתו או לפחות שטח שהיא "מן ההפקר", כדי שאנשיו יוכלו ליישב את הארץ כבני אדם חופשיים. כמו בני יוסף בכבוש בית אל (שופטים ב), בני דן פועלים באופן עצמאי עוד החל משלב איסוף המודיעין: > וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי־דָן  מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם אֲנָשִׁים בְּנֵי־חַיִל מִצׇּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל **לְרַגֵּל אֶת־הָאָרֶץ וּלְחׇקְרָהּ וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם לְכוּ חִקְרוּ אֶת־הָאָרֶץ** וַיָּבֹאוּ הַר־אֶפְרַיִם עַד־בֵּית מִיכָה וַיָּלִינוּ שָׁם׃ שאר הסיפור ידוע, ואזור "לשם" בצפון היה ידוע ומפורסם בפי כל כ"דן".  ## בני שמעון מתרחבים למדבריות ערב ### כיבוש שטחים בארץ אדום הדרומית ("מְבוֹא גְדֹר עַד לְמִזְרַח הַגָיְא") בדברי הימים א מובאת רשימת היוחסין של שבט שמעון. נחלתם היתה בדרום הארץ על גבול המדבר ובעקבות גידול באוכלוסין, חבל ארץ זה לא הספיק למחייתם, במיוחד בגלל שעסקו ברעיית צאן (ולא בחקלאות) והם היו זקוקים לשטחים נוספים (דה"י א ד:לח): > אֵלֶּה הַבָּאִים בְּשֵׁמוֹת נְשִׂיאִים בְּמִשְׁפְּחוֹתָם **וּבֵית אֲבוֹתֵיהֶם פָּרְצוּ לָרוֹב:** כמו בני יוסף ובני דן לפניהם, הם מקדימים לאסוף מודיעין על האזור אותו הם מעוניינים לתקוף (שם שם:לט-מ): > וַיֵּלְכוּ לִמְבוֹא גְדֹר עַד לְמִזְרַח הַגָּיְא לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם: וַיִּמְצְאוּ מִרְעֶה שָׁמֵן וָטוֹב **וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם וְשֹׁקֶטֶת וּשְׁלֵוָה** כִּי מִן־חָם הַיֹּשְׁבִים שָׁם לְפָנִים׃ לאחר שמתברר שיש סיכוי גבוה למבצע צבאי מוצלח הם תוקפים (שם שם:מא): > וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי  יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה **וַיַּכּוּ אֶת־אׇהֳלֵיהֶם** וְאֶת־[הַמְּעוּנִים] (המעינים) אֲשֶׁר נִמְצְאוּ־שָׁמָּה **וַיַּחֲרִימֻם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם** כִּי־מִרְעֶה לְצֹאנָם שָׁם׃ חשוב לציין כי האירוע הזה התרחש בימי חזקיהו המלך, תקופה בה היה קיים שלטון ריכוזי חזק, וסביר להניח גם בעל יכולות צבאיות בשביל לבצע את הפעולה הזאת בעצמו, אך אין פה שום רמז לכך שבני שמעון, "אלה הכתובים בשמות", חשבו להתייעץ או לקבל אישור מהשלטון בירושלים ליציאה למבצע הזה.  ### מחיית עמלק בהר שעיר ההתרחבות של בני שמעון לא הסתיימה בכיבוש הנ"ל, אלא המשיכה בהר שעיר על ידי קבוצה מצומצמת, שכנראה קיבלה רוח במפרסים בעקבות ההצלחה הקודמת (שם:מב): > וּמֵהֶם  מִן־בְּנֵי שִׁמְעוֹן **הָלְכוּ לְהַר שֵׂעִיר** אֲנָשִׁים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּפְלַטְיָה וּנְעַרְיָה וּרְפָיָה וְעֻזִּיאֵל בְּנֵי יִשְׁעִי בְּרֹאשָׁם׃ לא מוזכר מה גרם להם לעשות זאת אבל סביר להניח שהיה מדובר באנשים שהחירות האישית שלהם היתה חשובה עבורם ורצו לחיות ללא תלות באחרים, אפילו אחיהם לשבט (שם:מג): > וַיַּכּוּ אֶת־שְׁאֵרִית הַפְּלֵטָה לַעֲמָלֵק וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃ ## בני ראובן משתלטים על המדבר הסוּרי גם בני ראובן התרבו עד אשר לא יכלה נחלתם המקורית לשאת אותם והם נאלצו להרחיב את יישוביהם מעבר לתחום הגלעד, עד למדבר הסורי בואכה הפרת (שם ה:ט): > וְלַמִּזְרָח יָשַׁב **עַד־לְבוֹא מִדְבָּרָה לְמִן־הַנָּהָר פְּרָת** כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ בְּאֶרֶץ גִּלְעָד׃ אך התרחבותם נתקלה באוכלוסיות מקומיות שכנראה לא איפשרו להם חופש תנועה, עד למצב בו הם היו צריכים להשתמש באלימות כדי לחיות ללא הפרעה (שם ה:י): > וּבִימֵי שָׁאוּל עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם־הַהַגְרִאִים וַיִּפְּלוּ בְּיָדָם וַיֵּשְׁבוּ בְּאׇהֳלֵיהֶם עַל־כׇּל־פְּנֵי מִזְרָח לַגִּלְעָד׃ 'דעת מקרא' על הפסוק אמנם טוען ששאול הוביל את המלחמה והיא לא נעשית באופן פרטי, אך אין זכר לכך במפרשים המסורתיים וגם לשון הפסוק תומך ברעיון שבני ראובן פעלו על דעת ובכוחות עצמם.  ### נפילה והתאוששות הכיבושים הנ"ל לא החזיקו מעמד לאורך התקופות ובעקבות [התחזקות ארם בסוף המאה ה9](https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%90%D7%97%D7%96_(%D7%9E%D7%9C%D7%9A_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C)) והשתלטות אלימה של ארם על אותם אזורים בהם ישבו בני ראובן, בני ראובן ספגו אבידות מרובות ונאלצו לסגת לנחלתם המצומצמת (מלבים, שם ה:יט): > *בימי יהואחז מלך ישראל שאז גבר עליהם יד מלך ארם וישימם כעפר לדוש (כנזכר מלכים ב י״ג:ז׳ ושם יד), ואז שבו ההגריאים ונתישבו במקומם* אחרי שבני ראובן התחזקו וארם נחלשה הם חברו יחד לבני גד ולחצי שבט מנשה, התארגנו צבאית, ויצאו למבצע רחב היקף נגד האוכלוסיות הערביות באזור (ה:יח-יט): > בְּנֵי־רְאוּבֵן וְגָדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט־מְנַשֶּׁה מִן־בְּנֵי־חַיִל אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי מָגֵן וְחֶרֶב וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת וּלְמוּדֵי מִלְחָמָה אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וּשְׁבַע־מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים יֹצְאֵי צָבָא׃ **וַיַּעֲשׂוּ מִלְחָמָה עִם־הַהַגְרִיאִים וִיטוּר וְנָפִישׁ וְנוֹדָב׃** הם נהנו מהצלחה מרובה והצליחו לחדש את יישובם באזורים האלה, יישוב שהחזיק מעמד עד לימי תגלת פלאסר - סוף תקופת הממלכה (ה:כ-כב): > וַיֵּעָזְרוּ עֲלֵיהֶם וַיִּנָּתְנוּ בְיָדָם הַהַגְרִיאִים וְכֹל שֶׁעִמָּהֶם כִּי לֵא-לֹהִים זָעֲקוּ בַּמִּלְחָמָה וְנַעְתּוֹר לָהֶם כִּי־בָטְחוּ בוֹ׃ וַיִּשְׁבּוּ מִקְנֵיהֶם גְּמַלֵּיהֶם חֲמִשִּׁים אֶלֶף וְצֹאן מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וַחֲמוֹרִים אַלְפָּיִם וְנֶפֶשׁ אָדָם מֵאָה אָלֶף׃ כִּי־חֲלָלִים רַבִּים נָפָלוּ כִּי מֵהָאֱ-לֹהִים הַמִּלְחָמָה **וַיֵּשְׁבוּ תַחְתֵּיהֶם עַד־הַגֹּלָה**׃ ## לסיכום מאחר שהאינדיבדואליזם הוא חלק בלתי נפרד מהאתוס העברי, גם מצוות החלות על כלל האומה לא יכולות להיות מקויימות כתיקונן אלא אם כן יש ביטוי לרצון וליוזמה של היחיד. יישוב/כיבוש הארץ הוא אחד מהמצוות האלה ומתרחש בשני מישורים: 1. במישור הלאומי - כיבושים שנחוצים לביסוס גרעין התיישבותי של כלל האומה ולכן משתתף בהם צבא לאומי ממלכתי. 2. במישור השבטי/פרטי - כיבושים אופציונלים שהשלמתם תלויה ברצון וביוזמה של קבוצות מצומצמות (שבטים) ויחידים.